Raya Talmor - Artist רעיה טלמור

סגנון ציור האבסטרקט הוא הסגנון העיקרי בו אני עובדת, משיכות המכחול החופשיות, הציור הבלתי תלויי במציאות –אהובים עלי ביותר ולו אני נותנת את כל תעצומות הנפש את תחושת התנועה והתנופה את הצורך האדיר להוציא מבפנים החוצה את תחושותיי ורגשותיי.

Raya Talmor - Artists	Click on photo to enlarge לחצו על הצילום להגדלה	רעיה טלמור - אמנית
In the eighties, my eyes first glanced at the amazing urban sceneries of New York. The iron, the glass, the astounding constructions, all these electrified and astounded me, ultimately bringing about a steady outpour of creativity.		בשנות השמונים נפגשתי לראשונה עם הנופים האורבנים המדהימים של ניו יורק. הברזל הזכוכית והקונסטרוקציות המדהימות ריגשו אותי ויצרו בי פרץ בלתי פוסק.
The Abstract painting style, my primary area of expertise, is my chief work style. The platonic attraction to the free brush strokes, the painting coming out completely and utterly unattached to reality, and many more, gives me the inner resolve to put all my resourcefulness, vigor, emotions and senses into the painting.		סגנון ציור האבסטרקט הוא הסגנון העיקרי בו אני עובדת, משיכות המכחול החופשיות, הציור הבלתי תלויי במציאות –אהובים עלי ביותר ולו אני נותנת את כל תעצומות הנפש את תחושת התנועה והתנופה את הצורך האדיר להוציא מבפנים החוצה את תחושותיי ורגשותיי.
At the start of my creative career I dealt with landscapes as the central topic in my work. I only painted the diverse vistas of our country, semi abstract and open as well as highly structured yet minimalist in their nature.		קומפוזיציית הנופים שלי מחד מאורגנת ובנויה במינימליזם צורני ובצבעוניות פסטלית ומאידך נופים פתוחים עם משיכות מכחול רחבות.
During the eighties and nineties and in particular since 2001 I myself fell ill. I suffered a great deal during my many illnesses which incurred long periods of hospitalization. During this grueling period my creative life went on (as much as was possible) and my paintings in the studio intensified in their "complexion" and "exposure"		בשנת 2001 חליתי ,עברתי סבל רב במחלותיי הרבות ,כולל שהייה ארוכה בבתי חולים. במקביל המשיכו חיי היצירתיים (ככל שנתאפשר לי) ועבודותיי בסטודיו שלי הפכו יותר ויותר "קשות " חושפניות, עם הרבה תחושות אי נוחות הן לצופה והן לי עצמי. היכולת שלי להמשיך וליצור החזיקה ומחזיקה אותי ונותנת לי את הכוח והעוצמה להיאחז בעולם.